על גבי מוצרי מזון שונים אנחנו יכולים לראות את הכיתוב "כשר, לאוכלי אבקת חלב נוכרי". הכיתוב הזה מצביע על כך שמדובר על מוצר שגם בתוך שומרי הכשרות יש מי שלא אוכל אותו, אך כדי להבין מה בדיוק הסיבה לכך, חשוב להכיר את המושג של חלב נוכרי.

כשרות החלב

אחד הכללים הבסיסיים ביותר בנוגע לכשרות של מוצרים מהחי הוא "היוצא מן הטמא – טמא, היוצא מן הטהור – טהור". הכלל הזה אומר שכל מאכל שיצא מבעל חיים טהור מותר באכילה ולהפך. לאור זאת, ברור מדוע חלב כשר הוא רק חלב של בהמות המותרות באכילה. בעבר, הדרך היחידה לדעת מה המקור של חלב מסוים היא לראות את החליבה שלו או לקבל עדות ממי שחלב את בעל החיים על הכשרות של אותו בעל חיים. כאן בדיוק טמון המקור לאיסור חלב נוכרי.

מקור האיסור

בעבר, חלב ישראל של בהמות טהורות היה יקר יותר מאשר חלב רגיל מה שייצר אינטרס אצל החולבים לטעון שחלב מסוים הוא חלב של בהמה טהורה על אף שלמעשה פני הדברים לא היו כך. לעיתים היה מדובר בהחלפה של חלב ולפעמים רק בהוספה של חלב זול יותר, חלב שכמובן אסור בשתייה. זו הסיבה שחכמים ראו לנכון לאסור חלב נוכרי שמוגדר בתור חלב שגוי חלב אותו בלי שהיה יהודי שראה את תהליך החליבה. בפשטות, התוקף של הכלל הזה עדיין חל, ולכן צריך להבין מה בדיוק הסיבה לכך שיש מי שמכשיר אותו בדור שלנו.

סיבות להקל

כבר בספרות ההלכתית מופיע היתר לחלב נוכרי במקרה שבו הגוי מפחד שיהודי עלול לראות את החליבה. כלומר, הצורך שיהודי יראה את החליבה נובעת מכך שבאופן הזה הגוי לא יוכל להחליף את החלב, ולכן די בכך שנייצר אצל הגוי מודעות לאפשרות הזו. בדיקות המעבדה שיש היום יחד עם הרגולציה הקפדנית שמוטלת על תעשיית המזון גורמות לכך שניתן לראות את המציאות ככזו שבה לגוי אין אינטרס לבצע החלפה של החלב. יתר על כן, כיום חלב של בהמות טהורות הוא דווקא זול יותר מאשר חלב של בעלי חיים אחרים, דבר שמוריד את הרלוונטיות של הדין.

סיבה נוספת שכדאי להכיר היא שרוב השימוש בחלב נוכרי הוא עבור אבקת חלב ולא עבור חלב ניגר. בספרות התורנית מופיעים מוצרים שונים שמופקים מחלב ועליהם הדין של חלב נוכרי לא חל. גם כאן העובדה שלא מדובר על חלב אלא על תוצר שלו היא סיבה נוספת להקל.

לסיכום

חלב נוכרי הוא חלב שגוי חלב אותו ללא פיקוח של יהודי. בעבר היה אסור מוחלט על שתייה של חלב כזה, אולם בדור שלנו יש פוסקים שמצאו היתרים לשימוש בחלב כזה או במוצרים שמופקים ממנו.